" I don’t wish that I knew anything different because all of my mistakes made me into what I am today"

אפשר לומר שהטעויות שלנו הם אלה שמעצבים אותנו בטווח הרחוק, למרות שזה אף פעם לא נעים לטעות. עדיין, הייתי אומר שיש דברים שכדאי לדעת וללמוד לא כדי למנוע טעויות- אלא כדי להיות טובים יותר ולהגדיל את הפוטנציאל שלנו.

לפניכם שש טעויות שעשיתי במהלך השנים, קריאה מהנה!

1. אמרו לי לעולם לא עשות משהוא שאני טוב בו בחינם. אלא אם כן אני לא טוב בו!

בואו נודה באמת, תשעים ותשע אחוזים מהמאמנים שעוברים את הקורס מדריכים הם מאמנים לא טובים. ואם אתם בדיוק סיימתם קורס (או שלא עשיתם קורס בכלל), ומאמינים בכנות מלאה שאתם טובים- אתם חיים בסרט.

זה לא בגלל הקורס כמובן. זה בהכרח קשור לכך שמאמנים חדשים הם בעלי ניסיון נמוך עד אפסי. יש כל כך הרבה מקרים, מטרות, אילוצים, לקוחות, מקרים שונים ומגוונים שמאמן יכול להתנסות בהם, שצבירת הניסיון יכולה לקחת המון, המון זמן. אפילו עד כדי עשרות שנים. לא סתם מאמנים תמיד לומדים דברים חדשים מלקוחות כל הזמן.

בשביל להגיע לכדי מצב שמאמן הוא בעל "ניסיון רב", צריך להתעסק עם המון סוגים של אוכלוסיות, או עם המון לקוחות שונים. כל לקוח הוא שונה, וכל אחד הוא ניסיון וידע חדש שמצטבר למאמן בדרך להתמקצעות.

אבל הקץ' הגדול ביותר כאן, הוא לא הניסיון, אלא להשיג את הניסיון. כדי להשיג לקוח, הדבר הראשון שמאמן אישי צריך לעשות, זה למכור את עצמו. ומכירה היא אף פעם לא עסק קל- במיוחד לא כשזה נוגע לאוכלוסיה שגדלה על ערכים של "אני לא פראייר". מי ייתן לכם להתעסק להם עם הגב כשאין לכם תעודה או תוצאות עבר? האם אתם הייתם משלמים לאדם ללא ניסיון? אם כבר מוציאים את הכסף, אנחנו (והלקוחות) רוצים ביטחון שההוצאה היא לא לחינם.

החדשות הטובות, הן שאפשר לצבור ניסיון עצום ומהיר ולקצר את זמן ההתמקצעות שלכם. והפתרון? לאמן בחינם. הסיכון "להפסיד" מצד הלקוחות הוא כמעט אפסי, ומעט מאוד אנשים לא יסכימו לכם. החסרון היחיד- אתם כנראה לא תרוויחו, או לא תרוויחו הרבה. אבל אם נכנסים לרעיון מאחורי "רווח"- האם רווח הוא בהכרח רק כסף? בעיני, "רווח" הוא כל פעולה או תגמול שתועיל לנו בעתיד. לא נרוויח כסף בטווח הקצר, אבל הניסיון הרב שנצבור בזמן קצר יהיה יקר יותר מכל סכום כספי שגם ככה יילך עם אוכל או בגדים.

בתחילת דרכי ניסיתי לגבות כסף כל הזמן. עברתי קורס, למדתי, ומאמנים סביבי לוקחים כסף. אני עובד עם לקוח\ה פוטנציאלי\ת, למה שאני אעבוד לחינם? אבל מהר מאוד הבנתי שאני לא הייתי מוכר, ואנשים לא בדיוק חיפשו תירוצים להוציא כסף. ברגע שגיליתי את זה שאני ממש יכול להציע את השירותים שלי למתאמנים עם פוטנציאל, ולא בהכרח לקחת מהם כסף, הקריירה שלי נשקה קדימה וצברתי ניסיון עצום, ניסיון שבחיים לא הייתי מקבל לו הייתי ממשיך להתעקש לאמן בתשלום כל הזמן.

2. לא ידעתי מתי לומר לא

אדם שפונה אליינו, או אדם שנחשב כלקוח פוטנציאלי, הרבה פעמים עשוי לתשתש לנו את החושים וגרום לנו לומר "כן" על כל דבר- כסף זה כסף.

אבל מה קורה כשאני לא באמת יודע מה לעשות? או כשאין לי באמת ניסיון?

מצד אחד, אפשר לקחת סיכון ולקוות שיחד עם העבודה, אלמד את המטרה שלו ואצליח לאחר ניסיונות וטעויות. מצד שני, יכול להיות שאני אכשל ולא אקח את הלקוח למטרה. שני המקרים לא דימיוניים וקורים ביום יום, ובכנות רבה- אי אפשר להמנע מהם. לא לי, ולא אף אחד מהמאמנים הטובים בעולם מצליחים במאת האחוזים שלהם עם לקוחות.

האם אפשר לומר אותו דבר כלפי לקוחות פוטנציאלים בעלי בעיות בריאותיות שאיננו מכירים או בעלי ניסיון בהם? כאן הגבול בין צבירת ניסיון למשחק עם חיים של אדם הוא מאוד דק, וגבול שלא שווה להגיע אליו בכלל.

לא אומרים כן לכל לקוח. צריך לדעת מתי כן אפשר לעזור, ומתי לא. אני מבטיח לכם שזה אף פעם לא נעים להכשל עם לקוח ולא להגיע איתו למטרות, אבל זה שיעור שכל מאמן חייב ללמוד בחייו. אבל לפצוע מתאמן, או לקחת אחריות כשאיננו מבינים דבר או שניים בלקויותיו- זה כבר לא למידה, זה כבר כאפה מאוד כואבת שצריך לחיות איתה.

אחת המתאמנות הראשונות שלי הייתה מתאמנת קשישה. היא הייתה בת 80+, ואני הייתי בן פחות משנה בתחום האימונים האישיים. בזמן שכן היה לי קצת ניסיון עם אימונים, היה לי אפס ניסיון עם עבודה מול קשישים. שכנעתי אותה לעבוד תחת איתי מבלי שיש לי בכלל ניסיון עבודה עם קשישים, ולא מפתיע שלא הצלחתי ממש לעזור לה. הניסיון המר השאיר לי טעם רע לאמן קשישים למשך תקופה מסויימת, שחזרתי רק לאחר שצברתי קצת ניסיון עם קשישים בחדר כושר בחינם.

3. רק אחרי שלמדתי, הבנתי כמה מידע יש

עידן האינפורמציה, ככה אנחנו נקראים היום. כמות הידע שאדם רגיל נחשף אליו, מכיר בו או נחשף אליו התעצם פי מליון מלפני עשור. דברים כמו מוביליטי, יציבה, ועוד היו חשוכים למאמנים עד לפני כמה שנים, ומושגים כמו NKT, FMS היו בגדר סינית. והכל, תודות למהפכת האינטרנט כנראה.

לפני עשור, כמעט אחוז מוחלט מהמאמנים הסתמכו על שני דברים כדי להצליח- הקורס שהם עברו, והניסיון שהם צברו שכולל התנסויות, הבחנות ומסקנות אישיות (וזה למה האינטרנט היה מוצף במיתוסים רבים על תזונה וכושר). לא באמת חשבו שיש עוד מידע שאפשר ללמוד.

זאת אחת הבועות הגדולות בתחום אימון הכושר- מאמנים שעברו את הקורס, מאמינים בתמימות שהם קיבלו את כל הכלים שהם צריכים כדי להיות טובים. או שלפחות, שהעסק הוא לא מורכב כפי שהוא נראה.

לפני כמה שנים, התחלתי לעבוד בחדר כושר חדש אחרי שהתאמנתי ועבדתי במהלך כל חיי בחדר כושר אחד, קטן וצנוע. באותו זמן תפסתי מעצמי, כי הייתי חובב קריאה ולמידה והייתי משוטט בפורומים ונחשפתי לדברים מאוד מעניינים. כשהתחלתי לעבוד שם, קיבלתי מציאות אחרת- אני ממש, אבל ממש לא הבנתי כמה מידע קיים, וכמה תהליך הלמידה שלי רק התחיל. אם לא הייתי מתחיל לעבוד שם, כנראה שהייתי נשאר עם רמת ידע דלה עקב חוסר מודעות כלפי כמות המידע שקיים באמת.

אם הייתי יכול לרשום משפט אחד שהיה מופיע על הקורס של המאמנים לאחר שהם מסיימים, הייתי רושם את המשפט הבא: "מזל טוב, הלימודים שלך מתחילים עכשיו!"

Jack of All Trades, Master of None .4

כמה תחומים יש בכושר? המון. אם אנחנו מגבילים את עצמנו לתחום אחד, ירידה במשקל למשל- אנחנו "מפסידים" פוטנציאל כספי מלקוחות מתחומים אחרים- פיטנס, כוח, בניית מסת שריר, שיקום, ועוד.

אם כך, נראה שהשיקול הכספי הכי חכם יהיה לגעת בכל התחומים כדי לא לפספס לקוחות בתחומים שונים. אבל בדיוק בגלל החשיבה הזאת, נפלתי.

כמות הידע בכל אחד מהנושאים הוא עצום, וגם הצורך השיווקי והמכירה של כל אחד המתחומים, כולל הניסיון, הופך את ההתמקצעות בכל נושא לכמעט בלתי אפשרית. כשיש יותר מידי מטרות, אין לכם באמת מטרות. ניסיתי להתמקצע בכוח, הנפות, מסת שריר, רצועות, אימונים מחזוריים, ירידה במשקל, אימון קשישים, ספורטאים, פציעות, שיקום ומה לא עוד…בסוף יצא שלא היה לי יותר מידי ניסיון בכל אחד מהתחומים, לא היה לי בסיס עבודה, ולא קהל. הייתי מעורבב ואבוד.

רק אחרי שצמצמתי את האופציות הצלחתי לראות את האור- לא רק שנהניתי הרבה יותר לעבוד (בגלל שהתמקדתי במה שאני באמת מאמין בו ולא הלכתי רק אל הכסף), אלא קהל הבסיס שלי גדל, והשם שלי יוחס לתחומים האלה.

המאמנים שהצליחו בגדול הם אלה שתפסו נישה, ודבקו בה. התמחו בה והפכו להיות השולטים בתחום הזה. זה לא אומר שאין צורך להחשף לתחומים אחרים כמובן- אבל לא להשקיע את מירב המאמץ בפריסה שלמה של תחומים, אלא לדבוק במספר מצומצם.

5. לקוח בחדר כושר, חבר מחוץ אליו

כדי להרוויח כסף בתור מאמן, צריך להצליח בשני דברים; למכור ללקוח את עצמנו, ולשמור אותו איתנו.

כשמצליחים למכור ללקוח אימונים זה מצויין, כבר הרווחנו כסף. אבל לכמה זמן? הפרוייקט האמיתי מתחיל עכשיו. להרוויח 200 ש"ח לאימון יחיד זה יפה, אבל לשמור על הלקוחות שישלמו לנו על בסיס קבוע, זה כבר הכסף האמיתי.

הטעות הגדולה ביותר שלי בהתחלה, הייתה שמעבר לחדר כושר- לא הייתי מחשיב את הלקוחות שלי. לא כי לא היה לי אכפת, אלא פשוט לא הבנתי את המהות של יצירת קשר הדוק ביני לבין המתאמן.

תחשבו רגע. כשלקוח קונה ממכם אימונים אישיים, מה למעשה הוא קונה? את האימונים? לא. הוא קונה אותכם. המוצר הוא אתם, ולא האימון. הוא רוצה לעבוד איתכם. ואתם, צריכים להוכיח לו שגם לטווח הארוך שווה לו לעבוד איתכם.

לפני שנה היה לי לקוח שעשיתי איתו אימון ראשון, לאחר שכבר עבר תקופה עם מאמן אישי. למחרת  האימון, שלחתי לו הודעה לשלומו. ההודעה שקיבלתי הייתה מחממת- הוא היה מופתע שזכרתי אותו ושהיה לי אכפת ממנו, והודה לי על החשיבה.

לפני קצת פחות משנתיים, הייתה לי מתאמנת שלא אהבה ספורט כמעט בכלל. היא לא הייתה נהנת להזיע או להעלות את הדופק, וגם הייתה לפעמים מתבאסת להתאמן. התחלתי לעשות קצת שטויות ולהיות ליצן בחדר כושר כדי להצחיק אותה ולהפוך את האימון למעניין- וזה גרם לה להשאר איתי על בסיס שבועי לאורך כמעט שנה.

השיקול הראשון של הלקוח לחידוש האימונים הוא כמובן התוצאות וההתקדמות, אבל השיקול השני יהיה אתם.

6. לא התעקשתי מספיק על הדברים החשובים באמת

מי אוהב להרגיש את השריר אחרי האימון או לסיים את האימון סחוטים ומיוזעים?  כמובן שהלקוחות שלנו, ובמידה רבה, אנחנו צריכים לספק להם את התחושות האלה כדי שירגישו שהם מפיקים את המירב מהאימונים שלנו, ושאנחנו שווים את הכסף שהם מוציאים.

אבל ה"פחד" הזה שמלווה אותנו, הפחד שהמתאמן לא יהנה, או ירגיש חוסר סיפוק מהאימון, עלול הגביל אותנו ולמנוע מאיתנו לעבוד על דברים שנחוצים לא פחות- אבל לא כיפים במיוחד.

שוב אני אכנס קצת לניסיון שלי. אימנתי מתאמנת לקראת תחרות בתחום הכוח, והיא הייתה מאוד נחושה לעבוד כבד ולהצליח. אבל את העבודת גמישות, יציבה ומוביליטי שנתתי לה ועברתי איתה היא לא ביצעה ביסודיות רבה במיוחד. ראיתי עד כמה היא נהנית לשחק עם המשקלים הכבדים, וכמה היא לא נהנתה לעבוד על הטווחי תנועה. לא התעקשתי יותר מידי (ולמזלי לא קרה כלום) אבל אני עדיין חושב שזאת הייתה טעות מבחינתי.

לגמישות, יציבה ומוביליטי תמיד יש מקום, לכל מתאמן, ולכל מטרה. במיוחד שאורך חיינו לא זוהר במיוחד לרגליים ואנחנו בעיקר מעוכים על התחת שלנו, הסיכויי שלנו לפציעות מזנק לשמים. אם לא ייקרה משהוא בזמן הקרוב, זה ייקרה בעתיד.

אל תוותרו על הדברים החשובים, גם אם הם החלק הפחות כיפי ומעניין באימון.