את הפציעה הזו אני חוויתי לפני פחות משנה, והיא הגבילה אותי למשך כמעט ארבעה חודשים מלהתאמן ולהרים כבד. הפציעה הזאת היא לא דבר רציני, בכלל. אבל התסמינים שלה, והמיקום שלה יכולים ליצור לחץ ודאגות, עצבים וייאוש.

הצלחתי להתגבר על הפציעה הזו, לאחר המון מאמצים, חקר, קריאה, ניסיונות שכשלו, וחזרתי למוטב. בגלל שהפתרון הוא פשוט, ובהרבה מקרים ניתן למנוע אותה הרבה לפני שהיא מסתבכת, ומכיוון שלאחרונה הופתעתי מהמספר שהולך וגובר ממתאמנים שמדווחים על כאבים דומים, והניסיונות המוצלחים שלי לטפל בהם, החלטתי לעשות קצת סדר ולכתוב את המאמר הזה.

מי, מו, מה, כמה ולמה

הפריפורמיס, או בכינויו בעברית; "השריר האגסי" – הוא שריר מעצבן!

בגלל המיקום של השריר, שדרכו או בסמוך אליו עוברת מערכת העצבים התחתונה, פציעה אפילו מהקלה בשריר הזה יכולה להיות מלווה בכאבים והקרנות לאורך כל הרגל וזוקפי הגב. אם לרגע חשבתם שהשד הקטן הזה עדיין לא כל כך נורא, אז בגלל המיקום שלו בתוך ובסמוך למפרק הירך, כאבים בפריפורמיס יכולים לקחת שבועות עד שהם נעלמים לגמרי, ומפריעים לרוב עם כאבים קטנים בדיוק מעל האגן, ומחמירים בעיקר בישיבה, התנוחה הכי פופולרית לשנות ה2000.

הכאבים מתאפיינים לרוב כצביטות בגבול של האגן והגב תחתון, "פעימות" באזור הצדדי של האגן, כאבים והרגשה לא נעימה לאורך כל הרגל והאגן.
הכאבים מופיעים בעיקר לאחר תנועות לא סימטרים של הגוף לאחר מאמץ, כמו פלטפוס, דיספרופורציות בין הרגליים\אגן, ומאמץ לא מאוזן. בהרבה מקרים הצד הפצוע בדרך כלל מלווא באגן שלא מתפקד כראוי ביחס למקבילו. הכאבים הולכים ומחמירים ככל שיש יותר תזוזה ותנועה, או ככול שיושבים יותר על כיסא.

הכאבים לא ממהרים להעלם משתי סיבות: מאורך החיים של האדם המודרני, ומהמיקום של השריר. הסיבה לטענה הראשונה היא שהאדם המודרני יושב המון, וזהו הסיבה מספר אחת לכאבים בפריפורמיס. הסיבה השניה היא שהאזור הוא מאוד, מאוד תזוזזתי ופעיל, ואזור שצריך להחלים זקוק למנוחה. מכיוון שהאזור כל כך פעיל, הוא יוצר דלקות ובעצם לא נותן לפציעה להחלים, אף פעם.

לפעמים פציעה וכאבים מאותתים על הצורך בשינוי

התהליך הראשון שצריך לבדוק הינו תהליך ביומכני או טכניקה של התרגיל שנפצעת ממנו. רגל קצרה מעט שלא הובחנה או כל בעיה אחרת יכולה לגרום לצד אחד להחריף יותר. לכן דרוש שינוי בטכניקה ויותר תשומת לב, או אבחנה של מומחה.
התהליך  השני שצריך לעבור הוא מחשבתי. הפציעה הזאת לא תמיד תעבור תוך כמה ימים. היא עלולה לחזור, לפעמים היא תחמיר, במיוחד בהתחלה. אצל אנשים חלשים יש צורך דחוף להתחזק, מבלי להתחשבן לחלוטין בכאבים. אצל אנשים חזקים, פשוט זקוקה הדאגה וההתמדה של מתיחות ותרגילים על בסיס יומי. התהליך הזה לפעמים יכול להיות ארוך.

התהליך השלישי, הוא העבודה.הטיפול בפציעה עצמה מתחלקת לשני סוגים; מתיחות ועיסויים, וחיזוק של שרירי הגלוטוס (והמדיוס בפרט)

מתיחות ועיסויים – את המתיחות כדי לבצע לפני אימון, אחרי אימון, ובימים שאין אימון, פעם ביום במידה והכאב מפריע במהלך היום. למתאמנים שכואב להם במהלך העבודה עצמה, כדי לשלב גם מתיחות ועיסויים בין הסטים עצמם.

חיזוק הגלוטוס – העבודה העיקרית שאני ממליץ היא עבודה על הגלוטוס מדיוס, שריר שלפעים מוזנח בהרבה תרגילים, או פחות מעורב עקב טכניקה לקויה בתרגילים שונים.

התרגיל היעיל ביותר הוא סקוואט עד מקביל עם רצועות\חגורה\גומיות מסביב לברכיים, והשהייה למטה למספר שניות וחזרה. בערך, 3 סטים, 5-8 חזרות, 3-5 שניות החזקה סטטית לכל חזרה. הסיבה שבחרתי דווקא בתרגיל הזה ולא תרגילים אחרים שיכולים לערב את המדיוס אפילו יותר, היא שאני משתדל כמה שיותר, לעבוד על התנועה ולשפר את התנועה שממנה מופיעים לי הכאבים. לעבוד חזק על הרחקת ירך במכונה אולי תתרום להתחזקות כללית של השריר (ואפשר מאוד להתווכח על זה, תרגיל מיותר בהחלט) אבל בתנועה עצמה השריר עדיין יהיה בעל תיפקוד לקוי.

החלמה מהירה.