הסיפור האמיתי מאחורי אימוני כוח

בשנת 1937, יצא לאור אחד הספרים החשובים, והמשפיעים ביותר בתחום ההצלחה והעושר.

נפוליאון היל, היה סופר אמריקאי, שהיה חלק מתחילתה של זרם ספרות העזרה העצמית. נפוליאון יצא במחקר שארך כעשרים שנה בהם חקר, ראיין, חווה, בדק והגיע למסקנות שאותן הציג באחד מהספרים הנמכרים ביותר בהיסטוריה "חשוב והתעשר".

 "שליטה בפילוסופיית חוק ההצלחה

שווה למדיניות מוכנה להפעלה נגד כישלון"

– סמואל קומפרס

לאימוני כוח יש קורולאציה ישירה עם הגישה להצלחה בחיים

אני אהיה כנה,

תכננתי לכתוב את המאמר הזה בצורה אחרת. הנושא הזה קרוב לליבי מכיוון שאני מאמין שדפוס ההתנהגות שלנו כלפי תחום מסויים, מתורגם לדפוס ההתנהגות שלנו כבני אדם בכל התחומים. אדם שמוותר בתחום אחד, הוא אדם בעל היכולת לוותר גם בשאר התחומים, ולהיפך.

הדמיון בין חוקי ההצלחה שהביאו את האנשים הגדולים והמשפיעים ביותר בתולדות ההיסטוריה, לגישה של האתלטים הטובים והחזקים ביותר בעולם הוא כל כך מדוייק, שנאלצתי במקום להיסחף עם הכתיבה שלי, לבצע השוואה אמיתית בהשראת ספרו של נפוליאון היל ולהוכיח לכם, שאימוני כוח הם ממש לא רק תחביב,

וגם לא ספורט,

הם יותר מזה.

בתוכם מסתתרים להם שיעורים חשובים על החיים, ועל הצלחה.

נקודת ההתחלה של כל הישג היא לא תקווה, לא משאלה, אלא הרצון בפנים שגובר על הכל

אני מעולם לא הייתי ספורטאי מצטיין, גם לא ספורטאי כל כך טוב. הישיגיי בספורט היו בינוניים והשירות הקרבי שלי היה מלווה בהמון וויתורים, נפילות, וכשלונות.

גם ממש לא הייתי חזק, ולא היה לי שום כישרון שייתן לי מנוף בספורט. הייתי אדם פשוט.

כשהתחלתי באימוני כוח אחרי הצבא, הכשל הראשון שלי בסקוואט היה עם 60 קילו, מספר מאוד לא מרשים למטרות שלי. מבחינתי אפשר היה לקרוא לזה כישלון. מנגד, אולי זה היה האירוע הכי משמעותי באימונים שלי. זה הכניס אותי לדפוס מחשבה שונה.

אין שום סיכויי שזה הכי טוב שלי.

דניאל פורצת בבכי של אושר לאחר שהיא מצליחה משקל שנאבקה איתו מספר חודשים

דניאל פורצת בבכי של אושר לאחר שהיא מצליחה משקל שנאבקה איתו מספר חודשים

וגם אם כן, אז לא להרבה זמן. הייתה לי את השאיפה להוכיח לעצמי, ולסובבים סביבי שגם אנשים נורמליים, יכולים לבצע דברים גדולים, אם רק קיימת בהם השאיפה הזאת.

ככל שהתחזקתי, כך השאיפה שלי הלכה, וחשקה לעוד.

ככל שהגעתי למחסומים, כך האש בפנים החליטה לעקוף את המחסומים ולהוכיח לעצמי שוב, שאני פשוט יכול יותר מזה, שאני טוב יותר.

הדחף לא לעצור באמצע הדרך, אלא להמשיך אותה בלי לדעת מתי היא נגמרת

אני לא הדוגמה הראויה לכוח החבוי מאחורי השאיפה והתשוקה. מרימי משקלות ברמות העולמיות הם דוגמאות טובות יותר. שיאי עולם לא נשברו כי ספורטאים קמו בוקר אחד ורצו – הם שאפו לכך, בכל רגע שנשמו. זהו היופי הקיים באימוני כוח. האובססיה להיות יותר טוב מאתמול, מלפני חודש.

השיאים שאתה שובר מאימון לאימון, וגם מספרים שרדפו אותך במשך חודשים ושנים, הוא תהליך למידה חשוב ועצום ביותר – גם אם נכשלת שוב, גם אם לקח לך זמן, אתה עדיין יכול, זה קיים בך, ואם תרצה בכך, תצליח. אולי לא מחר, אולי לא בעוד חודש ואולי גם לא בעוד שנה, אבל זה יקרה. המוט יטען מחדש עם משקל חדש וגדול יותר, כל פעם מחדש.

זהו השיעור הראשון להצלחה שלך בחיים.

הוא מלמד אותך להוכיח לעצמך שאתה טוב יותר מרק עובד, או שכיר רגיל. אתה יכול יותר מזה.

גם אם הגעת ליעדים, לעולם אל תעצור,

גם אם איבדת את עבודתך, או שהכל נראה כמבוי סתום,

הכל יכול להראות אחרת, אך זה תלוי רק בך.

אושר סופטי, מושך 300 קילו בפעם הראשונה שלו, אחרי שהתכונן לכך שנה שלמה

אושר סופטי, מושך 300 קילו בפעם הראשונה שלו, אחרי שהתכונן לכך שנה שלמה

 

כל מה שהמוח יכול להגות ולהאמין, הוא יכול להשיג

"אם תחשוב כי תיפול, כבר נפלת,

אם תחיה בלי היסוס וניצלת,

אם תרצה לנצח אך תאמר לא אוכל,

הן ברור שבחרת בקל שבקל" ר' קיפלינג 

השאיפה דורשת אמונה, בדיוק כמו שצמחים דורשים מים.

אתה לא יכול להתקדם אילולא היית מאמין שאתה יכול. אני יכול לשאוף להגיע גם לירח, אבל אני קודם כל צריך להאמין שזה בכלל אפשרי.

לפני שנכנסתי לעבודה, נאלצתי להאמין שאני אסיים אותה. אחרת, המשקל לא יחזור לנקודת ההתחלה. מי שהיה לפני סט, עם משקל שמעולם לא ביצע, מבין זאת.

אני בספק אם האדם בעידן הקדום היה מדמיין לעצמו שבן אנוש יוכל למשוך משקל כמו מאתיים קילו. זה כנראה היה נשמע כמו דמיון מופרח, אבל קמו בני אדם שבניגוד מוחלט לדעות החברה, החליטו, ובסופו של דבר האמינו, שזה כן אפשרי. במהלך השנים קמו להם עוד אנשים, שהמשיכו להאמין שהשיאים הנוכחיים ברי שבירה, והרף יכול לגדול, וזה אכן קרה.

איך תצליח אם לא תאמין שהמטרות שלך הן ברות השגה?

האם תיגש לבחינה בשאיפה להיות בתפקיד, כשאינך מאמין שאתה מסוגל לעבור את הבחינה?

ככל שאתה יודע יותר, כך אתה מבין עד כמה אתה לא יודע כלום

טכניקה של תרגילי כוח כמו סקוואט זאת אומנות, ולא פחות. ככל שהמשקל עולה, הדרישה לדיוק, מיומנות, ושליטה מלאה הולכת וגדלה. במשקלים גבוהים אין פשרות – או זה, או שאתה נשאר למטה. אין כאן מקום למשחקים וזלזול.

לפעמים זה לא מספיק להיות חזק. לא מספיק לתת את הכול מעצמך.

האמונה נותנת את התנופה – אבל אם הביצוע שגוי, המוט לא יסיים את המסלול.

רבים נופלים, קמים והולכים. החזקים ביותר, שמעוניינים להמשיך קדימה, יקומו על הרגליים ויחפשו פתרונות, ישפרו את עצמם, ירחיבו את האופקים שלהם, ילמדו איך להשתפר, יגלו עולמות, ולבסוף יהיו מיומנים יותר.

הצמא לרכישת ידע לטובת כוח, והרצון להתמקצע באופן מדוייק בתרגילים ובתנועות הוא צעד חשוב ומכריע, ולרוב מבדיל בין בעלי המקצועות.

יש רופאים מוצלחים, ויש רופאים רגילים. יש מתכנתים בחברות הייטק, ויש כאלו, ששינו את פני העולם לתמיד. ההבדל טמון, לא בציונים שלכם, לא בתעודה שלכם, ולא במהירות שהשגתם את התעודה,

אלא כמה אתם יודעים יותר מהאחרים, כמה אתם מעוניינים להרחיב את האופקים, וכמה אתם מיומנים וטובים יותר במה שאתם עושים.

 

בפסוקו של יום, ניסיתי להוכיח את הקשר הנדיר שבין אימוני הכוח שצוברים תאוצה לבין דפוסים והיבטים שונים של החיים. רובנו לפעמים מתנהלים כמו מכונות אוטומטיות – מגיעים, מתאמנים, מסמנים וי והולכים לישון. אתם מפספסים תובנות והבנות רבות שיכולות להשפיע על חיינו אילו שמנו לב אליהם וללמוד מהם.

רוב האימונים הפופולאריים לא לוקחים אותכם לאותה הדרך שהצגתי כאן. מתאמנים רבים ייתנו את הכול באימונים – ויקדישו את מירב זמנם. זה מעולה. אבל אימוני כוח הם שיעורים אחרים ומיוחדים שמי שעוד לא חווה, כנראה שפחות יתחבר למאמר.

 

אודות הכותב צפה בכל הפוסטים

Aviv Cohen

תמיד הכרתי את עצמי כאוטודידקט- יש לי הרבה חיבה לקריאה, למידה וכתיבה, ויחד עם הניסיון שצברתי עם מתאמנים ברמות שונות וסוגים שונים (ממבוגרים עם קשיים לספורטאים מענפים שונים) הקמתי בלוג חדש בארץ.

את מירב הכתיבה שלי אני מנסה לנסח בצורה קולחת ונוחה לקריאה, והעיקר להעביר מסרים מסובכים בצורה פשוטה כדי שתוכלו להיות הגרסה טובה ביותר של עצמכם.

אם יש לכם שאלות, צריכים עזרה או אפילו המלצות- תוכלו ליצור קשר איתי ב: [email protected]

השאר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם. שדות חובה מסומנים *