דדליפט – העין רואה את מה שהיא רוצה לראות

לפני כמה ימים, פורסמה הכתבה הבאה:

תצפיתנית תובעת את משרד הבטחון

הכתבה הזאת ממחישה את הסכנות בישיבה לקויה וממושכת. אבל יותר מכך, היא דווקא מעבירה מסר חשוב מאוד לכלל האוכלוסיה, מסר בעקיפין שאנחנו נאלצים להביט קצת עמוק יותר, על מנת להבין אותה.

לפני כשבוע הגיע אליי מתאמן עם פריצת דיסק. השאלה הראשונה שיוצאת לי מהפה, היא איך הוא נפצע כמובן.  "הרמתי את הילדה לא נכון". לאחר האירוע הוא החל לחוות כאבים קשים ומאז אובחן עם פריצת דיסק.

שני המקרים שציינתי לעיל היו רק שניים מתוך מספר רב של מתאמנים בחדר הכושר שבו אני עובד עם פריצות דיסק. והנתון שחוזר על עצמו: אף אחד מהסובלים לא נפצעו עקב הרמת משקולות.

פציעות גב, פריצות בלטים ועוד, הם עניין שלא קורה באופן פתאומי. אלו פציעות שמתבשלות לאורך זמן עקב תפקוד לקוי, חולשה תמידית, ואורח חיים בעייתי (המשלב המון ישיבה). אבל הנתון המעניין שנובע משני הסיפורים שלעיל, היא הקלות בהם שני היקירים נפצעו ואולי יסבלו למשך שארית חייהם. האם זה כל כך פשוט? מספיק לשבת הרבה או לבצע הרמה לקויה על מנת לשבור את גב הגמל?

לפני כשנה, פורסם הסרטון הבא:

 

 

כלל האוכלוסיה לא מקבלת את התרגיל הזה – הדדליפט. המשפט המאוד קבוע שלהם בדרך כלל יהיה "חכה עוד כמה שנים" ו "אתה עדיין ילד". מבחינתם ביצוע התרגיל הזה היא פצצה מתקתקת ואסון שרק מחכה לפרוץ. אם כך, למה אחוז פריצות הדיסק השכיחות ביותר מתרחשות דווקא עקב פעילות יומיומיות, ולא על ידי ליפטרים חזקים ומנוסים? חיכה 70 שנה והבחור בגיל 91 עדיין מרים דדליפט למשקל שכלל האוכלוסיה תתמוטט עוד לפני שיצליחו להחזיק את המשקל – כמה עוד שנים עליו לחכות?

הרוב המבוגר כיום נמנע כמעט לחלוטין מעבודה שנראית מסוכנת. יוצא לי לאמן בחור חביב, הייטקיסטי עם משקל מאוד מכובד בדדליפט, בשנות ה – 30 לחייו. אני נאלץ לעבוד איתו רק בשעות הבוקר עקב מסגרת העבודה שלו, וזהו הזמן שהמתאמנים המבוגרים נוהגים לבקר. לא צריך להיות בלש על מנת להבחין במבטים ותנועות הגוף כלפי האימון שלי ושל המתאמן שלי – זלזול ותחושה שאסון עלול לבוא.

injury-b-sport

אחוז הפציעות מהרמת משקולות לעומת מקצועות ספורט אחרים נמוך ביחס לשאר מקצועות הספורט

יש לו מאמן, הוא מיומן עם הטכניקה, הוא חזק והוא תחת ביקורת והשגחה. אסון לא הגיע, ואסון לא יקרה. לחכות? אני מחכה.

ההפך הוא הנכון

תחום הליפטינג גדל ומתרחב ואיתו המודעות לדדליפט. אם כך, למה אחוז פריצות הדיסק לא גדל באופן משמעותי? למה הנתון ההפוך, שרוב האתלטים ששילבו עבודת כוח, ובעיקר דדליפט, שיפרו את אורך חייהם וצימצמו משמעותית את הסיכוי לפציעות גב?

יש לכך שני סיבות עיקריות:

– הסתגלות הגוף לתנועה מקנה למתאמן את היכולת להתמודד עם עומס רב יותר, מתאמן או אדם רגיל. לא מספיק לחזק את הגב והרגליים – יש צורך בלעדי לעבוד על התנועה עצמה של הדדליפט, שהיא מבין התנועות הכי שכיחות ( "פונקציונאליות"), על מנת שהגוף יוכל להתחזק בצורה יעילה.

– בידוד שרירים לעומת עבודה על תנועות היא הבדל משמעותי ויש להכיר בכך.לימוד, והטמעת התנועה הנכונה, והטכניקה הנכונה לביצוע התרגיל והתנועה היומיומית. לדעת ולהכיר איך מבצעים את התנועה, לעומת שליטה ומיומנות הם שני דברים שונים.

אנשים מבוגרים מתנהגים ככאלה שעוד מעט הולכים לעולמם ונמנעים לחלוטין מכל היבט שעלול לנסות להעמיס עליהם, אבל הנתון היותר מצחיק הוא, שגם החברה הצעירים מתנהגים כך. צאו מההיסטריה והפחד.

אודות הכותב צפה בכל הפוסטים

Aviv Cohen

תמיד הכרתי את עצמי כאוטודידקט- יש לי הרבה חיבה לקריאה, למידה וכתיבה, ויחד עם הניסיון שצברתי עם מתאמנים ברמות שונות וסוגים שונים (ממבוגרים עם קשיים לספורטאים מענפים שונים) הקמתי בלוג חדש בארץ.

את מירב הכתיבה שלי אני מנסה לנסח בצורה קולחת ונוחה לקריאה, והעיקר להעביר מסרים מסובכים בצורה פשוטה כדי שתוכלו להיות הגרסה טובה ביותר של עצמכם.

אם יש לכם שאלות, צריכים עזרה או אפילו המלצות- תוכלו ליצור קשר איתי ב: [email protected]

3 תגובותהשאר תגובה

  • סטטיסטיקות על פציעות ספורט היא לרוב מאוד לא מדוייקת כי במרבית המקרים לא הולכים בכלל לרופא וגם אם כן זה לא בהכרח מתועד כפציעה ספורטיבית.
    אין ספק שגב חזק הוא נכס לחיים, אבל אי אפשר להתעלם מהפוטנציאל מהרמה לקויה בדדליפט. המסקנה היא כמובן לא להמנע אלא ללמוד

    • היי חנן,
      קלעת בול. רק שהרוב מעדיפים להמנע מאשר לעבור את תהליך הלמידה והשליטה.

  • "שני המקרים שציינתי לעיל היו רק שניים מתוך מספר רב של מתאמנים בחדר הכושר שבו אני עובד עם פריצות דיסק. והנתון שחוזר על עצמו: אף אחד מהסובלים לא נפצעו עקב הרמת משקולות."
    אם הכוונה פה הייתה לנפץ מיתוס כלשהו, אז זה די בעייתי. רב בעלי פריצות הדיסק חושבים שללכת למכון כושר עשויה רק להחמיר את המצב שלהם, לכן לא נתקלת בהרבה כאלה.

השאר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם. שדות חובה מסומנים *

*